· בעלי שכר מתחת לשכר הממוצע במשק, רובם נשים, לא ייהנו מהפחתת המס ב-2016-2011

· 66% מהנשים העובדות לא נהנו כלל ממדיניות הפחתת המס בשנים 2010-2003

· למדיניות הפחתת המסים השפעה שלילית בעיקר על נשים

בניגוד להמלצות ה-OECD וקרן המטבע העולמית, בחודש יולי מתכנן האוצר הפחתת מסים נוספת. אולם, דו"ח שפרסם פורום נשים לתקציב הוגן, אשר ניתח את ההשלכות החברתיות והמגדריות של מדיניות הפחתת המסים על ציבור הנשים והגברים משנת 2003, קובע, כי בעוד המדינה מפסידה מיליארדים מהכנסות ממסים, רק השכירים השייכים לשלושת העשירונים העליונים ייהנו מהפחתות מסים המתוכננות, וכי רוב הנהנים מהפחתת המס בתכנית 2016-2011, בדומה לנהנים בתכנית הפחתת המס בשנים 2010-2003 צפויים להיות גברים.

מרבית הנשים לא נהנו מהפחתת המס בשנים האלה. בשנת 2002 עמד השכר הממוצע לגבר על 9,939 ש"ח. כ-60% מהעובדים השכירים השתכרו עד לשכר זה, ונהנו בשנת 2009 מתוספת לשכר הנטו החודשי של עד 1,085 ש"ח נטו. לעומת זאת, השכר הממוצע לנשים בשנה זו עמד על 6,069 ש"ח וכ-80% מהעובדות השכירות השתכרו עד סכום זה. בשנת 2009 נשים אלה קיבלו תוספת של עד 750 ש"ח נטו לשכרן החודשי. לפיכך, התוצאה של הפחתת המס היא הגברת אי השוויון בהכנסות בין נשים וגברים. (ראו טבלה בסוף ההודעה לעיתונות).

יש לציין, כי כ-75% מן השכירים בישראל מרוויחים שכר בגובה השכר הממוצע ומטה. כשליש מהם מרוויחים שכר מינימום ומטה ואינם נהנים מהפחתת המסים בגלל שנמצאים מתחת לסף המס. ניתוח מגדרי של אוכלוסיית השכירים והשכירות מעלה כי 1.6% מהגברים השכירים שייכים למאיון העליון של ההכנסות, כ-37 אלף ש"ח בחודש, לעומת 0.3% מכלל הנשים השכירות. לעומת זאת, 66% מהנשים השכירות כלל אינן מגיעות לסף המס האישי ולפיכך הן אינן מרוויחות דבר מהפחתת מסים. 36% מהנשים השכירות בישראל נמצאות בקבוצת המשתכרים שכר נמוך – שכרן עומד על שני-שלישים מהשכר החציוני, שעמדו בשנת 2007 על 3,869 ש"ח לחודש, זאת בהשוואה ל-15.9% מהגברים השכירים.

נשים נפגעות פעמיים

הפחתת המס מצמצמת את הכנסות המדינה ממסים ואת יכולתה של הממשלה לממן שירותים ציבוריים חיוניים במיוחד בתחומי הבריאות, החינוך, הרווחה והטיפול בילדים. מאחר שנשים מהוות רוב בקרב עובדי המדינה ובקרב צרכני השירותים החברתיים, צמצומם של שירותים אלה משפיעים הן על תעסוקת הנשים ויכולת השתכרותן והן על איכות וזמינות השירותים המיטיבים עימן.

לדברי יעל חסון, מחברת הדו"ח ומרכזת הפורום, "בתקופה זו של אי יציבות כלכלית גלובלית, הפחתת מיסים נוספת, במיוחד כזה שמיטיבה רק עם העשירונים העליונים ופוגעת בהכנסות המדינה ממסים, היא חוסר אחריות לאומית. בעוד כל הגורמים המקצועיים, מנגיד בנק ישראל והבנק העולמי ועד כלכלנים בכירים, טוענים בתוקף, כי אין זה הזמן לביצוע הפחתת מס נוספת, מתעקשים ראש הממשלה ושר האוצר על הטבה נוספת לעשירונים העליונים, תוך התעלמות מהפגיעה הקשה בשכירים בשכבות הביניים ובשכבות הנמוכות, ובנשים השכירות בפרט."

פורום נשים לתקציב הוגן מורכב מעשרות גופים אקדמיים, ארגוני נשים, ארגונים חברתיים וארגוני זכויות אדם. הפורום פועל לקידום הטמעת פרספקטיבה מגדרית בתהליכי תכנון, קביעה וניתוח של מדיניות כלכלית וחברתית ((Gender Mainstreaming במטרה להגביר את השוויון בין נשים וגברים ובין קבוצות חברתיות שונות.

מצ"ב הדו"ח המלא "על מפסידות ומפסידים ממדיניות הפחתת המסים".

מצ"ב הודעה לעיתונות בקובץ WORD הכוללת גרף התפלגות של גברים ונשים אשר ייהנו מהפחתת המס בשנים 2016-2011 וטבלאות תוספת לשכר החודשי נטו של גברים שכירים מול נשים שכירות עד 2009

לפרטים נוספים: Point of View - ענת רוזיליו 054-4645309, ליבי בייקין 054-4449605

• רק 3.2% מכלל אזורי התעשייה שבאחריות התמ"ת נמצאים ביישובים הערביים אבל שר האוצר בוחר להתעלם מן העובדות ובוחר להאשים את העניים בעוניים.
• דברי שר האוצר כאילו התרבות הערבית היא הגורם לאבטלה בקרב נשים ערביות אינם מדויקים עובדתית ומטרתם היא להסיר אחריות מן הממשלה למצב התעסוקה בקרב האזרחים הערבים.

פורום נשים לתקציב הוגן המונה עשרות ארגוני נשים קורא היום (חמישי 12.11) לשר האוצר לחזור בו מדבריו השבוע המאשימים את "התרבות והמסורת הערבית" בשיעור ההשתתפות הנמוך של נשים ערביות בכוח העבודה.

בפורום ובארגוני הנשים מאשימים את השר כי דבריו אינם נכונים ונועדו להסיר מן הממשלה והאוצר את האחריות למצב שוק העבודה בקרב נשים ערביות.

על פי פורום נשים לתקציב הוגן, מחקרים רבים מצביעים על כך שהמכשול העיקרי המונע מנשים ערביות להשתלב בשוק העבודה אינו תרבותי אלא מבני. החסם הראשון והעיקרי המקשה על השתלבותן של נשים ערביות בשוק העבודה הנו העדר היצע עבודה ביישובים ערביים.- רק 3.2% מכלל אזורי התעשייה שבאחריות התמ"ת נמצאים ביישובים הערביים. בנוסף, המדינה, המעסיקה הגדולה ביותר של נשים, אינה מעסיקה די נשים ערביות למרות המודעות למצבן: רק 3.1% מכלל הנשים העובדות בשירות המדינה הן נשים ערביות.

החסם המשמעותי השני המובא במחקרים הינו העדר מסגרות טיפול לילדים ביישובים ערבים. בישראל קיימים 1,639 מעונות יום המטפלים בכ 74,000 ילדים, מתוכם 30 מעונות יום ביישובים ערבים המטפלים ב 1095 ילדים (1.5%).

בפורום מציינים גם את העדר מערכת תחבורה ציבורית בתוך היישובים הערבים ובין היישובים הערבים למרכזי התעסוקה כחסם משמעותי המונע מנשים לצאת לשוק העבודה. מיותר לציין שבהעדר אמצעי תחבורה יעילים ונגישים השתלבות בשוק העבודה הופכת לקשה ולפעמים אף בלתי אפשרית. לבסוף, אי אכיפת חוקי העבודה, במיוחד אלה הקשורים לשכר מינימום, מהווים תמריץ שלילי ליציאה לעבודה.

פורום נשים לתקציב הוגן קורא לשר האוצר לקחת אחראיות על השתלבותן של נשים ערביות בשוק העבודה ולפעול במרץ על מנת להסיר את החסמים האלה במקום להאשים גורמים תרבותיים ומסורתיים.

ולריה סייגלשיפר: "זה מצער מאוד ששר כל כך בכיר בממשלה משתמש בטיעונים תרבותיים במקום לעסוק בקביעת מדיניות שיש בכוחה כדי לשנות את המצב "

הודעה לעיתונות מיום 9.12.09

ביום רביעי הקרוב (9.12.09) תדון הוועדה לקידום מעמד האישה בהצעת חוק של חברות הכנסת דליה איציק וציפי חוטובלי להאריך את חופשת הלידה לחצי שנה.

פורום נשים לתקציב הוגן, המונה מעל שלושים ארגונים ומאות נשים, מתנגד להצעת החוק האמורה וקורא לחברות הכנסת איציק וחוטובלי להוריד אותה מסדר היום ולפעול למען הארכת חופשת לידה בתשלום.

משרד התמ"ת מקים מעונות יום לעשירים בלבד

פורום נשים לתקציב הוגן המאגד עשרות ארגוני נשים בישראל, שיגר היום (ראשון 25 באוקטובר) מכתב ליו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ח"כ ציפי חוטובלי. במכתב מבקש הפורום להבהיר לחברת הכנסת חוטובלי את האבסורד שעלה בישיבת הועדה בראשותה בשבוע שעבר אשר עסקה במעקב אחרי יישום חוק עידוד תעסוקת אמהות לילדים בגילאי 0 עד 5. על פי פורום הנשים הנתונים אשר הוצגו בועדת הכנסת מצביעים על כך כי רשויות עשירות, הן אלו שתוכלנה להקים מעונות יום לילדים בלבד, ואילו הרשויות העניות אשר זקוקות במידה רבה יותר למעונות ומשפחתונים כלל לא יוכלו להגיש בקשות להקמת מעונות למשרד התמ"ת כי הן אינן עומדות בקריטריונים מלכתחילה.

"הקריטריון המרכזי ביותר של משרד התמ"ת לאשר הקמת גן ילדים הוא היכולת של הרשות המקומית להשתתף ב 30% מעלות הבנייה והתפעול. מיותר לציין שקיים פער כלכלי גדול מאוד בין רשויות שונות ובדרך כלל הרשויות שזקוקות ביותר למעונות יום ומשפחתונים (רשויות עניות ובהן הרשויות הערביות), אינן עומדות בקריטריון זה. לדעתנו, הוועדה צריכה להתערב על מנת לשנות את הקריטריונים של משרד התמ"ת למתן תמיכה בבניה ותפעול מעונות. שינוי הקריטריונים יבטיח שהכסף אשר יועבר ב 2010 ייועד להקמת מעונות יום בכל רחבי הארץ ולא רק ברשויות החזקות מבחינה כלכלית וחברתית. " נכתב במכתב לחברת הכנסת חוטובלי.

הפורום ממשיך ומוסיף כי על פי משרד התמ"ת, תינתן עדיפות בבניית מעונות יום חדשים לערים שבהן היה רישום יתר של ילדים (ביניהן תל אביב ומודיעין) וכתוצאה מכך הרבה ילדים לא התקבלו למעון. בפורום הנשים קוראים לחברת הכנסת חוטובלי שלא לקבל את הקריטריון כפשוטו ומסבירים כי מדובר באבסורד מושלם. "שוב חוזרת הבעיה הנובעת מהקריטריונים הקיימים, שהרי במקומות שבהם אין מעונות יום, אך יש צורך בקיומם, ברור שלא יהיה רשום יתר מהסיבה הפשוטה שלא היה מעון להירשם אליו!" מסבירה ולריה סייגלשיפר מפורום נשים לתקציב הוגן.

"נשות הפורום קוראות לוועדה לקידום מעמד האישה לעשות צעד אמיתי על מנת לעודד את שילובן של אמהות בשוק העבודה כגון העמקה של סבסוד ממשלתי למשפחתונים ומעונות יום והרחבתו כך שהורים רבים יותר יוכלו ליהנות ממנו. צעד יבטא נכונות ממשית לקדם תעסוקת נשים ולצמצם פערים מגדריים בשוק העבודה כחלק מהותי מסדר היום של הממשלה." מוסיפה ולריה.

פורום "נשים לתקציב הוגן" הוקם באוגוסט 2004. הפורום מונה עשרות נשים מארגונים חברתיים, ארגוני זכויות אדם וגופים אקדמיים. הפורום פועל לקידום מדיניות כלכלית הוגנת לנשים באמצעות ניתוח מגדרי של תקציבים ממשלתיים.

• הממשלה פוגעת בנשים ואינה מתייחסת לשוויון בין נשים וגברים בהחלטותיה

פורום נשים לתקציב הוגן מוחה על ההחלטה המפתיעה של שר האוצר וראש הממשלה לקצץ שני מיליארד שקלים מתקציב המדינה.

בפורום נשים לתקציב הוגן מסבירים כי הקיצוץ המתוכנן יביא לפגיעה ברמת ואיכות השירותים החברתיים – רווחה, חינוך ובריאות – אשר הצרכניות העיקריות שלהם הן נשים. בנוסף, כל צמצום במערך השירותים הציבוריים פוגע בצורה משמעותית ביותר בנשים משום שהוא מגביר את העומס על הנשים העובדות בהיותן המטפלות הראשיות של בני משפחה הזקוקים להשגחה או לטיפול. כאשר מצטמצם שירות ציבורי זה או אחר, נשים הן אלה שמגדילות את סך שעות העבודה שלהן (בבית ומחוץ לבית) או מצמצמות את שעות העבודה מחוץ לבית, על כל הכרוך בכך.

פורום נשים לתקציב הוגן, הפועל לקידום מדיניות כלכלית הוגנת באמצעות ניתוח מגדרי של תקציבים ממשלתיים קורא לראש הממשלה ולשר האוצר להביא בחשבון את ההשלכות המגדריות של הקיצוץ ולמצוא עבורו מקור מימון אחר. אם הייתה הממשלה עוצרת את תוכנית הפחתת המיסים לשנה אחת, היו עומדים לרשותה היום משאבים נוספים להתמודדות עם הוצאות החריגות. לדוגמא, כתוצאה מהפחתת המסים שהונהגה ב 2003, תפסיד קופת האוצר ב 2009 סכום של 4.2 מיליארד שקלים.

ולריה סייגלשיפר, מפורום הנשים לתקציב הוגן: "החלטה זו מוכיחה פעם נוספת ששוויון חברתי וכלכלי בין המינים אינו על סדר יומה של הממשלה. מימון הקיצוץ יבוא על חשבון קיצוץ רוחבי נוסף של % 2 בתקציבי משרדי הממשלה (פרט למשרד הביטחון). יש לזכור שבתקציב 2009-2010 כבר קוצץ הבסיס של תקציבי משרדי הממשלה (פרט למשרד הביטחון) ב- % 6 . "

פורום נשים לתקציב הוגן, הפועל לקידום מדיניות כלכלית הוגנת באמצעות ניתוח מגדרי של תקציבים ממשלתיים קורא לראש הממשלה ולשר האוצר להביא בחשבון את ההשלכות המגדריות של הקיצוץ ולחזור בהם מהחלטתם לבצעו.

תקצוב מגדרי משמעותו שינוי אופן קביעת תקציב המדינה כך שנושא המגדר יילקח בחשבון כשיקול מרכזי. כלי זה, המשמש במדינות רבות ככלי מרכזי לקידום השוויון בין המינים מאפשר לבחון את ההשלכות של כלל ההכנסות וההוצאות של המדינה על קבוצות שונות של נשים וגברים.

מדינות סקנדינביה ובראשן שוודיה הן המובילות ביישום פרקטיקות של תקצוב מגדרי. בכל ארצות סקנדינביה יש משרד שאחראי על נושא השוויון מגדרי, כל משרדי הממשלה במדינות אלה נדרשים לכלול שיקולים מגדריים בכל פעולותיהם, פקידי משרדי הממשלה נדרשים לעבור השתלמויות בנושא שוויון מגדרי, משרדי הממשלה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נדרשים להציג נתונים לפי מגדר. בנוסף, בהצעת תקציב המדינה משרדי הממשלה נדרשים לכלול יעדים להגברת השוויון המגדרי.

בשוודיה, מאז 1988, מוסיפים לחוק התקציב נספח המנתח את חלוקת המשאבים הכלכליים בין המינים. הנספח כולל נתונים על: תעסוקה, לימודים, חלוקת ההכנסות, חלוקת רווחי הון, חלוקת הקצבאות ותרומתן לסגירת הפערים, הכנסה פנויה וחלוקת העבודה בבית. בנוסף, בכל שנה מתמקדים בנושא מרכזי. כך לדוגמא ב-2005 נבחנה המשמעות הכלכלית של הורות עבור נשים וגברים על פני תקופה של עשור. נמצא, שנשים משלמות מחיר גבוה יותר ומפסידות בממוצע 33 אלף יורו בתקופת זו לעומת גברים שמפסידים 1,086 יורו. הסיבה המרכזית לכך היא חלוקה בלתי שווה בין ההורים של עבודה במשרות חלקיות. תוצאה נוספת של עבודה חלקית היא פגיעה בזכויות הפנסיה ואכן בשוודיה מצאו שנשים מפסידות 5434 יורו מהקצבת הפנסיה שלהן לעומת גברים שמפסידים 108 יורו בלבד.

פורום "נשים לתקציב הוגן" קרא לצוות המועצה הלאומית לכלכלה להתחיל לקדם פרספקטיבה מגדרית בתקציב ובכך להצטרף למדינות המפותחות בעולם ואף להיענות לדרישות של גופים בינלאומיים מובילים כגון האיחוד האירופי, הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) והבנק העולמי, ליישם תקציב מגדרי.

בימים אלה מתפרסם נייר עמדה של פורום נשים לתקציב הוגן המציג תמונה אודות מעמדן של הנשים הערביות בשוק העבודה. נייר העמדה חושף רשימה של חסמים מבניים ולא תרבותיים, אשר מונעים מנשים ערביות להשתלב בשוק העבודה.

בשנת 2005 נשים ערביות היוו רק % 5.6 מתוך כלל הנשים בכוח העבודה האזרחי. שיעור השתתפותן של נשים ערביות בכוח העבודה האזרחי כמעט ולא השתנה בעשור האחרון, בשנת 1995 עמד שיעור זה על % 16 ובשנת 2005 על % 18. לעומת זאת, שיעור השתתפותן של נשים יהודיות בכוח העבודה האזרחי בשנת 2005 עמד על % 55.8.

היצע מקומות העבודה המצומצם לאוכלוסייה הערבית בכלל, ולנשים הערביות בפרט, הוא אחד החסמים הבולטים המונעים מנשים ערביות להשתלב בשוק העבודה. ההיצע המצומצם נובע, בין היתר, מהעדר פיתוח והשקעות בקרב האוכלוסייה הערבית; רק % 3.2 משטחי התעשייה בתחומי הרשויות המקומיות שנמצאים בטיפול משרד התמ"ת נמצאים בתחומן של רשויות מקומיות ערביות.

למקום המגורים השפעה רבה על שיעור ההשתתפות בשוק העבודה. כך למשל, שיעור ההשתתפות של הנשים הערביות בערים מעורבות או גדולות (להוציא ירושלים), עומד על כ- % 50 בעוד שיעור ההשתתפות בערים בינוניות וקטנות (בהן ממוקמת רוב אוכלוסיית הנשים הערביות) עומד על כ- % 24, שיעור ההשתתפות בישובים הקטנים עומד על כ- % 13, ובמחוז הדרום אחוז ההשתתפות עומד על כ- % 12.8.

בנוסף, המדינה, המעסיקה הגדולה ביותר של נשים, אינה מעסיקה מספיק נשים ערביות: רק % 3.1 מכלל הנשים העובדות בשירות המדינה הן נשים ערביות. הנשים הערביות מהוות % 1.8 מכלל העובדים בשירות המדינה.

הנתונים מראים כי קיים קשר הדוק בין ההשכלה ובין השתלבות נשים בכלל, ונשים ערביות בפרט, בשוק העבודה. שיעור השתתפותן של הנשים היהודיות בעלות 9-12 שנות לימוד גדול פי שלושה משיעור השתתפותן של הנשים הערביות בעלות אותו מספר שנות לימוד (49.2% ו 13% בהתאמה). נשים בעלות 16 שנות לימוד ומעלה הנן הקבוצה בעלת שיעור ההשתתפות הגבוה ביותר (67% ערביות, 78% יהודיות, בשנת 2005) אולם בשש השנים האחרונות נרשמה ירידה בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה של נשים ערביות בעלות 16 שנות לימוד מ % 74.6 בשנת 2001 ל % 67 בשנת 2005. מגמת הירידה יכולה להעיד על העדר היצע לנשים אלה בשוק העבודה.

נייר העמדה מצביע על קשר בין מצבה המשפחתי של האישה לבין שיעור השתתפותה בשוק העבודה; שיעור השתתפותן של נשים נשואות הוא נמוך מזה של נשים רווקות. בנוסף, ככל שמספר הילדים גדל כך קטן שיעור ההשתתפות. שיער ההשתתפות של אמהות לתינוקות ופעוטות נמוכים יותר משיעורי ההשתתפות של אמהות לילדים גדולים. המחסור הקיים במסגרות הטיפול בילדים מגיל 0-3 מהווה מחסום רציני בפני השתתפותן של נשים ערביות בשוק העבודה. בישראל פועלים 1,600 מעונות יום המטפלים בכ- 74,000 ילדים, מתוכם רק 1095 ילדים ערבים (כ- % 1.5). הילדים הערביים מהווים רק % 6 מכלל הילדים המטופלים במסגרות מאושרות לגיל הרך, בעוד ששיעורם באוכלוסיית הילדים בגילאים 0-3 הינו % 27.

מהנייר עולה כי בעיות נגישות מביאות לכך ש % 53.5 מהנשים הערביות המועסקות עובדות בבית או ביישוב בו הן גרות. % 88.5 מהנשים העובדות עובדות במקומות עבודה שמרחקם עד 29 ק"מ ממקום מגוריהן. התחבורה הציבורית נעדרת מהיישובים הערביים, הן בתוך היישובים עצמם והן בין היישובים למרכזי תעסוקה, דבר המקשה מאוד על השתלבותן של נשים ערביות בשוק העבודה.

לסיכום, עידוד השתתפותן של הנשים הערביות בשוק העבודה אינו טמון בהתחשבות או בהסרת החסמים התרבותיים כפי שרבים מבקשים לציין, אלא בהסרת החסמים המבניים שציינו לעיל.

פורום נשים לתקציב הוגן דורש:

1. יצירת מקומות עבודה ביישובים הערביים ופיתוח אזורי התעשייה תוך שריון מקומות עבודה לנשים ערביות ועידוד מעסיקים להעסיק נשים ערביות; בניית תוכנית הכשרה מקצועית מותאמת לצרכים של הנשים הערביות תוך התייעצות עם ארגונים הפועלים בשטח.
2. הגברת האמצעים לשילוב האוכלוסייה הערבית במגזר הציבורי, ומתן העדפה לנשים הערביות. יישום החלטת הממשלה (ייצוג הולם בקרב העובדים בשירות המדינה, תיקון מס'11, תשס"א 2000) והתאמת הקריטריונים במבחני הכניסה.
3. עידוד יזמות עסקית בקרב נשים ערביות, תוך היעזרות בניסיון הקיים בארגונים החברתיים העובדים בתחום.
4. יישום החלטות הממשלה בעניין ההקצאות התקציביות לתוכניות סגירת הפערים במערכת החינוך הבית ספרי, בין היתר נקיטת צעדים להקטנת אחוז הנשירה והעלאת אחוז הזכאים לתעודות בגרות.
5. הגדלת הנגישות של הנשים הערביות למוסדות ההשכלה הגבוהה ובניית תוכניות לסיוע בתקופת הלימודים.
6. בניית תוכנית ארצית להגדלת מספר המעונות ומסגרות הטיפול בילדים במיוחד בגילאים 0-3.
7. בניית תוכנית ארצית להכנסת התחבורה הציבורית ליישובים הערביים כאשר השיקולים המגדריים הם חלק בלתי נפרד מהבנייה, ותוך התייעצות עם הארגונים בעלי הנסיון בשטח.

לנייר העמדה המלא

ביום רביעי, 19.12.2007, יתקיים בכנסת, בשעה 9:00, ביוזמת יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ח"כ גדעון סער, דיון משותף של ועדות הכספים ומעמד האישה, על ההשלכות של הצעת תקציב 2008 על הנשים בישראל. פורום נשים לתקציב הוגן – קואליציה של 30 ארגוני נשים וזכויות אדם – הוזמן להציג ניתוח מגדרי של התקציב. בין הדברים שיוצגו:

הצעת תקציב המדינה לשנת 2008 שוחקת את ההוצאה החברתית – בעוד ההוצאה הביטחונית תמשיך לגדול. ממדיניות זו נגזרות החלטות הפוגעות במיוחד בנשים.

כל קיצוץ תקציבי בשירותים הציבוריים משמעו פחות משרות של נשים או הרעה בתנאי התעסוקה של חלק גדול מהנשים. כל צמצום במערך השירותים הציבוריים – שירותי חינוך, בריאות או שירותים אישיים - מגביר את העומס על הנשים העובדות, בהיותן המטפלות הראשיות של בני משפחה הזקוקים להשגחה או לטיפול. כאשר מצטמצם שירות ציבורי זה או אחר, נשים הן אלה שמגדילות את סך שעות העבודה שלהן (בבית ומחוץ לבית) או מצמצמות את שעות העבודה מחוץ לבית, על כל הכרוך בכך.

על חשיבותם לנשים של השירותים הציבוריים ניתן לעמוד מתוך הנתונים הבאים המתייחסים לשירותי בריאות, שירותי שיכון וגמלאות הביטוח הלאומי: 

·      נשים מהוות שני-שלישים מהמועסקים בשירותים הציבוריים: נשים מהוות 78% מעובדי החינוך ו-73% מעובדי הבריאות;

·      כ-45% מהנשים העובדות מחוץ למשק ביתן מועסקות בשירותים הציבוריים;

·      נשים משתמשות בשירותים רפואיים יותר מאשר גברים, בגלל תוחלת חיים ארוכה יותר, הריונות ולידות ויותר מחלות כרוניות; לכן ההצטמקות בתקציב הבריאות והתת-מימון של סל שירותי הבריאות של קופות החולים משפיעים יותר על הנשים. 

·      נשים מתקשות יותר מגברים בקבלת טיפול רפואי. כשל נגישות לשירותי טיפול משפיע גם על שעות העבודה ושעות הפנאי של הנשים: זמן המוקדש להשגת שירותי בריאות הוא זמן עבודה אבוד (גם למעסיקים, כמובן) או זמן פנוי אבוד. לכן הספרות הדנה בתקצוב זמן של גברים ושל נשים מתארת את הנשים כ"עניות בזמן".

נשים חד-הוריות מקבלות פחות שירותי שיכון מבעבר:

·      מספר משקי הבית החד-הוריים שקיבלו משכנתאות ממשלתיות ירד מ-1,126 ב-2001 ל-754 ב-2005;

·      מספר המשפחות החד-הוריות שקיבלו סיוע בשכר דירה ירד עוד יותר מזה של כלל המשפחות שקיבלו סיוע בשכר דירה: מכ-23,000 בשנת 2001 לכ-8,300 בשנת 2005. המשפחות החד-הוריות היוו כ-12% ממקבלי הסיוע בשנת 2001 ורק 5.5% ממקבלי הסיוע בשנת 2005;

·      בגלל הכנסותיהן הנמוכות, יחסית למשקי בית עם שני הורים, ובגלל הרמה הנמוכה של סיוע בשכר דירה, משפחות חד הוריות זקוקת יותר ממשפחות אחרות לדיור ציבורי: בשנת 2003, נשים חד הוריות היוו 17.5% מדיירי הדיור הציבורי, לעומת מקשלן בקרב כלל משקי הבית: 10%. המחסור הנוכחי בדירות ציבוריות קריטי למשפחות חד-הוריות יותר מאשר למשפחות אחרות.

כל החלטה תקציבית הקשורה לגמלאות הביטוח הלאומי נוגעת מאוד לנשים, בהיותן רוב בקרב מקבלי הקצבאות. נשים מהוות:

·         58% ממקבלי קצבת זקנה;

·         65% ממקבלי הבטחת הכנסה;

·         71% ממקבלי גמלת סיעוד;

·         100% (כמעט) ממקבלי קצבת ילדים;

·         100% (כמעט) ממקבלי דמי מזונות, מענק לידה ודמי לידה.

בנובמבר 2007 התבשרנו כי הממשלה הסכימה להוציא מחוק ההסדרים כשני שלישים מהסעיפים המקוריים - צעד חיובי כשלעצמו. הבעיה היא שרוב הסעיפים הנוגעים למקבלי קצבאות הביטוח הלאומי נשארו על כנם וביניהם:

·         ההחלטה להקפיא את מרבית הגמלאות בשנת 2008;

·         ההחלטה לדחות את החזר ה-4% שקוצצו מרוב הקצבאות ב-2002; 

אנו נמצאים בעיצומו של מהלך להפחתת מסים: מס הכנסה ומס חברות. לגבי תוכנית ההפחתה במס הכנסה, המרויחים הגדולים הם אנשים שהכנסתם ממקמת אותם בעשירון העליון. לפי בדיקה שעשה מרכז אדוה, 88% מבני העשירון העליון – לפי הכנסותיהם מעבודה – הם גברים.  נתונים נוספים שימחישו את העובדה שהפחתות במס הכנסה רלוונטיות לגברים יותר מאשר לנשים:

·         מסים ישירים מהווים 26.4% מהכנסות הגברים ורק 16.8% מהכנסת הנשים;

·         מס הכנסה מהווה 19.0% מהכנסות הגברים ורק 10.4% מהכנסות הנשים;

·         בגלל שכרן הנמוך, 62.1% מהנשים המועסקות אינן מגיעות לסף המס;

·         נשים משלמות רק כ-18% מכלל הכנסות המדינה ממס הכנסה. 

שלוש החלטות נוספות שלא "התחשבו" בנשים:

·         ההתעקשות להטיל מס בריאות בסך 86 ש"ח לחודש על עקרות בית:כיוון שלעקרות בית אין הכנסה, הוחלט לקזז את מס הבריאות מקצבת הילדים שלהן. אם יעבור,  הסעיף הזה יהווה פגיעה נוספת במשפחות עם מפרנס אחד – משפחות שבהן שיעור העוני גבוה – ופגיעה בילדים: בכל העולם, כסף שמגיע לידי האישה (קצבת ילדים משולמת לחשבונה של האם) משמש לצרכי הילדים.

אם יוטל המס, אף חולה לא יהנה ממנו בגלל "עלות הסל" שכבר נקבעה: הממשלה פשוט תפחית עוד מתקציב משרד הבריאות.

·     ההחלטה לדחות את תשלום הפעימה השלישית של העלאת שכר מינימום בעוד 7 חודשים – ליולי 2008, צעד שמשמעותו הפסד של כ-1,000 ש"ח למקבלת שכר מינימום. נשים מהוות 65% ממקבלי שכר בגובה של עד שכר מינימום.

·     ההחלטה לדחות את יישום חוק קבלני כוח אדם לינואר 2011. כזכור, חוק זה מהווה ניסיון להתמודד עם התופעה של השמת אנשים לתקופה ארוכה במקום עבודה מבלי שייקלטו באותו מקום ובלי שייהנו מאותן הזכויות של עובדים בתקן רגיל. לא פחות מ-65% מהמועסקים על-ידי חברות כוח אדם הן נשים, כך שהדחייה הזאת תשפיע במיוחד בנשים.

מחר, 21 באוגוסט 2007 בשעה 11:00 יתקיים דיון ראשון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בנושא: ההשלכות של תקציב 2008 על הנשים בישראל. את הדיון יזם יו"ר הוועדה, ח"כ גדעון סער ובמסגרתו תציג ברברה סבירסקי, נציגת פורום "נשים לתקציב הוגן" אחדות מן ההשלכות המגדריות של חוק ההסדרים.

על פי הניתוח שיוצג, להחלטות הבאות תהיה השפעה שלילית על הנשים במדינה:

• ההחלטה להטיל מס בריאות על "עקרות בית". לפי המסמך שהכין משרד האוצר, מדובר ב-450,000 נשים. המס החדש על "עקרות בית" יסתכם ב-86 ₪ לחודש וייגבה על ידיקיזוז מקצבת הילדים. למי שאינן מקבלות קצבת ילדים, ינוכה הסכום מקצבאות אחרות.

• ההחלטה לדחות את הפעימה האחרונה של העלאת שכר המינימום. שכר המינימום לחודש היה אמור להגיע ל-3,835.18 ₪ ב-1.6.2007. חוק ההסדרים לשנת 2007 דחה את הפעימה האחרונה מה-1.6.2006 ל-1.12.2007. אז התרענו שהמשמעות היא בקשת "תרומה" בסך כ-600 ₪ מכל אישה ששכרה ברמת שכר מינימום (2/3 ממקבלי שכר ברמת שכר מינימום ומטה הן נשים). עכשיו מבקשים מהנשים לתרום עוד למאמץ התקציבי ולוותר עד למועד שטרם הוחלט עליו. (היום עומד שכר המינימום על 3,710.18 ₪).

• ההחלטה להקפיא את מרבית הגמלאות (פרט לאלה לניצולי שואה) בשנת 2008. בהקפאות שכאלה כבר התנסינו מספר פעמים בשנים האחרונות:
  • בין השנים 2002 ו-2006 הוקפאו הקצבאות.
  • בינואר 2006 עודכנו הקצבאות, לא לפי השכר הממוצע במשק, אלא לפי מדד המחירים לצרכן.
  • בינתיים, ביוני 2002 הוחלט לקצץ את רוב הקצבאות ב-4%.
  • בחוק ההסדרים לשנת 2007 שוב הוקפאו הקצבאות, הפעם עד סוף 2007. אז הזהרנו, "בינתיים".

ההחלטה החדשה תשפיע מאד על הנשים, המהוות:

• 58% ממקבלי קצבת זקנה;
• 65% ממקבלי הבטחת הכנסה;
• 71% ממקבלי גמלת סיעוד
• 100% (כמעט) ממקבלי קצבת ילדים
• 100% דמי מזונות ומענק לידה.

• ההחלטה לדחות את החזר ה-4% שקוצצו מרוב הקצבאות ב-2002 פוגעת באותן הנשים.

• קיצוץ של 1% בכוח האדם המועסק במשרדי הממשלה פוגע בעיקר בנשים המהוות כשני שלישים מהמועסקים במשרדי הממשלה.

• ההחלטה לדחות את יישום חוק קבלני כוח אדם לינואר 2011 פוגעת בנשים: כ-65% מהמועסקים דרך חברות כוח אדם הן נשים.

• ההחלטה לדחות את הרחבת מערך מעונות היום והמשפחתונים ולהגמיש את שעות העבודה שלהם עד לשנת 2009 (חוק ההסדרים הזכיר סכום של 200 מיליון ₪) אינה מתיישבת עם המטרה של עידוד נשים לעבוד מחוץ למשק ביתם.

• ההחלטה לדחות את ביצוע חוק יום חינוך ארוך עד לשנת 2014 אינה מעודדת נשים לעבוד. 

ביום ג', 12 בדצמבר 2006 בשעה 12:00 יתקיים דיון מיוחד בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בנושא: תקציב 2007 בעדשה מגדרית – תעסוקת נשים ובטחון חברתי. את הדיון יזם יו"ר הוועדה, ח"כ גדעון סער ובמסגרתו תציג ברברה סבירסקי, נציגת פורום "נשים לתקציב הוגן" את ההשלכות המגדריות של תקציב המדינה וחוק ההסדרים.

מלחמת לבנון השניה הובילה לזניחת הנושאים החברתיים שעמדו בראש סדר היום של הממשלה בעת הקמתה. את מחיר המלחמה ישלמו בעלי ההכנסות הנמוכות- בעיקר נשים.

• חוק ההסדרים דוחה את הפעימה השלישית של העלאת שכר המינימום ב-6 חודשים. 2/3 ממקבלי עד שכר מינימום-נשים-שתתרומנה כל אחת כ-600 ₪ מכיסה לכיסוי הוצאות המלחמה.
• חוק ההסדרים מציע: לא להחזיר את הקיצוץ של 4% משנת 2002 מרוב קצבאות המוסד לביטוח לאומי ואף לא לעדכן את הקצבאות עד סוף שנת 2007. נשים, המהוות רוב בקרב מקבלי קצבאות (58% ממקבלי קצבת זקנה, 65% ממקבלי הבטחת הכנסה, 71% ממקבלי גמלת סיעוד וכ- 100% ממקבלי קצבת ילדים ודמי מזונות)- ישלמו את המחיר.
• בנושא תעסוקה, תקציב 2007 מבשר על קיצוץ של 14% בהקצאת קורסי הכשרה מקצועית למבוגרים. בשנת 2005 היו הנשים 55.5% מהמשתתפים בקורסי הכשרת יום למובטלים.
• ועוד בנושא תעסוקה, חוק ההסדרים מציע לאחד רשויות, לסגור סניפים של המוסד לביטוח לאומי ולהפחית את תקני כוח האדם ב-6% בכל אחת מהשנים 2007-2011. מאחר ונשים מהוות רוב בקרב המועסקים ברשויות המקומיות ובסניפי המוסד לביטוח לאומי, שינויים אלה, מבשרים על פיטורי נשים, ללא הסדרים נאותים לפרישה וללא פיתוח חלופות תעסוקה לנשים. צמצום מספר הסניפים של המוסד לביטוח לאומי עשוי לבשר גם על הרעת השירות לאלפי האזרחיות הזכאיות לקצבאות, המהוות כאמור רוב בקרב הזכאים.

הודעה לעיתונות מיום 18/7/2006

היום התקיימה ישיבה מיוחדת של הועדה לקידום מעמד האישה בהשתתפות שר האוצר, ח"כ אברהם הירשזון וחברי כנסת נוספים: גדעון סער, רוחמה אברהם, מרינה סולודקין, רונית תירוש, שלי יחימוביץ', אורית נוקד, נדיה ח'ילו, שרה מרום-שלו, ליה שמטוב, זהבה גלאון, דב חנין, אחמד טיבי. הישיבה עסקה בנושא: מגדר כשיקול מרכזי בעת קבלת החלטות תקציביות, כפי שמקובל בעשרות מדינות בעולם.

נציגות פורום "נשים לתקציב הוגן", ברברה סבירסקי ועו"ד ציונה קניג-יאיר, הציגו דוגמאות מרחבי העולם ליישום תקציב הוגן לנשים, והציעו מספר דרכים להטמעת הנושא בישראל. בין היתר הוצע למנות מומחיות בשכר בכל משרדי הממשלה, במטרה להבטיח שוויון מגדרי בתקציביהם. בנוסף הציעו נציגות הפורום שמבקר המדינה יתייחס לאופן שבו התקציב הממשלתי תורם לשוויון בין נשים וגברים.

שר האוצר, ח"כ אברהם הירשזון, הציע בישיבה להקים צוות שיעסוק בנושאי מגדר כחלק מקבלת החלטות. הירשזון הוסיף ואמר, כי הנושא חשוב ולא זכה לטיפול מספיק עד כה.

יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, ח"כ גדעון סער, שזימן את הישיבה המיוחדת, אמר כי הוא שמח על גישתו של שר-האוצר, שמעידה על נכונות לשיתוף פעולה וציין כי ברצונו להפוך את הוועדה לקידום מעמד האישה לוועדה עם כוח פוליטי, שתעבוד לקידום נשים בתקציב.

ח"כ נדיה ח'ילו (עבודה) ציינה בישיבה, כי על הכנסת והממשלה להיעזר בידע הרב שהצטבר בארגונים הלא-ממשלתיים שפועלים בנושא בשטח, ולקבל אותם כגופים מייעצים.

עו"ד עולא שתייוי, רכזת פורום "נשים לתקציב הוגן" אמרה בישיבה, כי חשיבה מגדרית בתקציב חשובה הן לנשים יהודיות והן לנשים ערביות, ותסייע במציאת פתרונות הולמים לאוכלוסיות השונות, הואיל והיא מביאה בחשבון את צרכיהן הנפרדים ואת מציאות חייהן הספציפית.

יו"ר וועדת הכנסת, ח"כ רוחמה אברהם, סיכמה ואמרה כי זו אחת הישיבות החשובות ביותר של הוועדה.